אז זה המצב, חברים.

במדינה הקטנה שלנו יש ב"ה הרבה מאד בני אדם- וכל אחד מהם צריך לעשות כאן משהו. ברור שלכל אדם יש תפקיד- אבל מטבע הדברים יש גם כאלה שתפקידם להגיד לאחרים מה הם צריכים לעשות. וידוע לכל שמהיום הראשון של בריאת העולם- הדבר החשוב ביותר שצריך היה לעשות בו אך מסתבר שאף אדם לא היה מסוגל לבצע זאת- זה סדר.

"והארץ הייתה תוהו ובוהו" זו המציאות ששלטה בעולם בראשית בריאתו- כשכל הדברים כולם משמשים בערבוביה ואין לאף אחד מושג איך לסדר אותם. ואולי זה בגלל שאף אחד עדיין לא היה בעולם. ולכן זה הגיוני מאד שרק מי שברא את הכל יכול לסדר את הדברים באופן שכל דבר יבוא על מקומו בשלום.

הכל כתוב. ניירת בירוקרטית לדוגמה (צילום: אריאל שרפר)

בערב שבת בין השמשות נברא אדם- ומהר מאד הוא הספיק להפר את הסדר ולהיענש במציאות חדשה שבה הוא צריך לעבוד קשה כדי להגיע לתוצאות לא ממש מספקות ומכאן נסללה הדרך לעסק המשפחתי הראשון.

מאז ימי אדם וחווה ועד ימינו נוצרו המון משפחות- וכל אחת מהן נזקקה להרבה כוחות נפש כדי להתמודד עם האויב הגדול ביותר של בני האדם מאז שסדרו לעצמם את היצר-הרע: הבירוקרטיה.

ומה זה בעצם בירוקרטיה? בסך הכל תבנית לניהול משאבי-אנוש המבוססת על מערכת חוקים, פיקוח על ביצועם ועל תפקוד המבצעים, האצלת סמכויות בשיטת השרשרת לפיה כל אדם מפוקח ומפקח על אדם אחר- כשמטרת העל הינה השגת כמה שיותר תוצאות בכמה שפחות זמן- בצורה רשמית, ללא יחס אישי- ומעודדת יחס שווה לכל עובד ולקוח של המערכת. הסבר פשוט, לא?

כי פנה יום (צילום: אריאל שרפר)

אבל ההתמודדות עם המערכת בחיי היום-יום, במיוחד כשמדובר במשימה חשובה וגורלית, זוהי משימה שלא כל אדם יכול לעמוד בה- אבל לפעמים פשוט אין לו ברירה. ואז הוא הופך מחלק חשוב וחיוני במערכת להיות זה שנלחם נגדה ומנסה לנצח את השיטה הקובעת כי הוא לכאורה רק עוד מסמך שצריך לתייק. עוד מכתב אחד מיני רבים שמתבקש להמתין ויענה לפי התור או לפי קצב ההתקדמות הלא ממש מהיר של הדואר.

בימנו אנו שיש כל-כך הרבה מערכות שנדמה שמרוב טפסים וגורמים שיש לפנות אליהם – לא רואים בכלל את היעד כי הנתיב אליו חסום בכל-כך הרבה עמדות המתנה בלי מתנה. בשלב מסוים אחרי דרך ארוכה(שעם הנצח לא מפחד ממנה) מגיעים לשער-ארמון גדול ונעול בלי להרגיש שבדרך, בין כל הטפסים המכשולים והעסקנים- לא שמנו לב שהארמון ריק כרגע והמלך בכלל בשדה. מחכה לנו שנפסיק למלא טפסים ולהבטיח הבטחות- ונתחיל לקיים.

תקע בשופר גדול (צילום: שמואל שרפר)

באותו רגע אנחנו צועקים בלב במשהו שנשמע כמו קול-שופר: פתח לנו שער בעת נעילת שער!

ואם הצעקה הזו באה מכל הלב- אולי יש לה כוח ששום בירוקרט לא יוכל להבין,לאפשר רגע אחד של ויהי אור בתוך התוהו ובוהו, ולהתחיל מבראשית.